מזה שלושה ימים מתחוללות התפרעויות אלימות של תושבי חברון הערבים. הסיבה – או, יותר נכון, התירוץ – הכרזת ממשלת ישראל על הוספת מערת המכפלה וקבר רחל לרשימת אתרי המורשת של מדינת ישראל.
גם בקרבנו וגם בעולם, כמובן, ישנן נשמות "טובות" המתייצבות לצידם של ה"פלסטינים", הדורשים להסיר את שני האתרים מרשימת אתרי המורשת.
כל מי שחשב בתמימותו הרבה כי מדובר כאן בסכסוך לאומי, בין שני עמים המעוניינים, כל אחד, במדינת לאום משלו, שוב התבדה. כל מי שחשב שמדובר בסכסוך שניתן לפתור, שוב התבדה.
לערבים ולאסלאם אין כל קשר לארץ ישראל. כל ה"מורשת" של ה"פלסטינים" מתבססת על שקרים ובדיות, וכל מטרתה אינה להקים מדינת לאום "פלסטינית" אלא לשלול מהיהודים את זכותם למדינה במולדתם. זהו עוד שלב במערכת הדה-לגיטימציה האנטישמית המתנהלת נגד ישראל, שלב המובל דווקא ע"י ה"מתונים" של הפת"ח.
סכסוך שכזה לא ניתן לפתור ע"י פשרה. דרישה כוללנית שכזו לא ניתן לרצות או לפייס. לא משנה על כמה הסכמים נתחום או מכמה שטחים ניסוג, הסכסוך הזה יימשך. כל מי שמחפש פיתרון קסם רק יגביר את שפיכות הדמים.
הסכסוך הזה יסתיים רק כשאחד משני הצדדים יעלם. אם ישראל אינה מתכוונת להיעלם (וכלל לא ברור אם ישראל נחושה מספיק כדי לשרוד), עליה להגיב בכוח בלתי מתפשר לכל פרובוקציה של האוייב. רק כשהאוייב יבין כי אין באפשרותו לסלק את ישראל מכאן, בשום דרך ובשום אמצעי, רק כשהאוייב יקבל את ישראל כגורם קבוע באזור (ולא כמשהו זמני, כפי שאנו נתפשים כיום בעיני הערבים), רק אז יגיע השלום המיוחל.
ישראל אינה יכולה להסיר את שני האתרים מרשימת אתרי המורשת. מלבד העובדה שהסרתם תערער שוב את זיקתה של מדינת ישראל לארץ ישראל, הרי הסרה שכזו תהווה כניעה (עוד כניעה) לטרור הערבי. כך יוכלו הערבים לקבל, למעשה, זכות וטו על כל דבר שמתבצע בארץ. היום זו מערת המכפלה, ומחר זו תל אביב.
