יום ראשון, 1 במאי 2011

לקחים ליום הזיכרון לשואה ולגבורה

ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"א, כשאיומים קיומיים שוב מתרגשים על העם היהודי, כאילו לא עברו 70 שנה מאז שהחלה השמדת יהודי אירופה, עלינו לזכור כי העם היהודי, והוא בלבד, בכל ההיסטוריה, רשאי לנקוט בכל אמצעי ובכל דרך כדי להבטיח את קיומו ואת בטחונו – לעולם לא עוד!

ההיסטוריה של העם היהודי רצופה ניסיונות להשמדתו – החל מפרעה, שהורה להרוג את כל הבנים, דרך הבבלים והרומאים, מסעות הצלב והפוגרומים, השואה, ועד לימינו אלה, לאחר ששבנו אל המולדת, אך קיומנו נמצא עדיין בסכנה בה.

העם היהודי הוא עם יחידי במינו. אין בכל ההיסטוריה האנושית עם אחר, ששרד כל כך הרבה ניסיונות להשמדה, מסודרים יותר ומסודרים פחות. עמנו היה מטרה נוחה לחיסול כבר בימי השהות במצרים, שאז גזר פרעה להרוג את כל הבנים היילודים. בדרכם חזרה לארץ ישראל נתקלו בני ישראל בבני עמלק שניסו להשמידם (ואל העמלקים עוד נשוב).

אחריהם באו הבבלים, שהגלו חלק גדול מעמנו לבלי שוב, והרומאים, שטבחו בתושבים היהודים של הארץ בימי המרידות הגדולות, והביאו על עמנו את השואה הראשונה.

השואה השנייה שעברה על עמנו הייתה בימי הביניים, בימי מסעות הצלב, כאשר פורעים משולהבים חוללו מעשי טבח בקהילות שלמות של יהודי אירופה. במובן מסוים, פרעות אלה חמורות לאין שיעור מן השואה שהתחוללה במאה ה-20, מכיוון שהפורעים רצחו לא רק את היהודים שנקרו לידיהם באותו הרגע, אלא גם את כל צאצאיהם, שלעולם לא נולדו. כמה מיליוני יהודים חסרים היום לעמנו כתוצאה ממעשי הטבח הללו?

במהלך המאות נרדפו היהודים, הן באירופה והן בארצות ערב (כן, כל מה שחשבתם על "גן עד יהודי-מוסלמי" היה שקר אחד גדול), כשהם מהווים טרף קל להמונים מוסתים, בהיותם שונים, חלשים וחסרי שלטון משל עצמם.

הפוגרומים הגדולים במזרח אירופה, ובשיאם ה"סופות בנגב" ופרעות פטליורה, שעלו בחייהם של עשרות אלפי יהודים, היו אך נדבך נוסף בשרשרת מעשי הרצח והטבח שעברו על בני עמנו, אך הנורא מכל עוד עתיד לבוא.

השואה שחוללה המפלצת הנאצית הייתה הניסיון הראשון למחוק לחלוטין את העם היהודי מעל פני האדמה, ואך כפסע היה בין הנאצים ובין הצלחת "הפתרון הסופי". אילו היו המאורעות ההיסטוריים מתגלגלים בצורה מעט שונה, הרי העם היהודי היה נמחק לחלוטין באותם ימים שחורים ועובר מן העולם.

(הערת הבהרה – השואה הייתה אירוע ייחודי, שאין לו מקבילה בשום מקום או תקופה. יש כאלה המנסים להקביל את מה עבר על הארמנים בימי מלחמת העולם הראשונה לשואה העם היהודי – השוואה כזו היא לא פחות ולא יותר מאשר הכחשת שואה. מעולם לא היה ניסיון להשמיד את הארמנים. כן, הטורקים טבחו באוכלוסייה הארמנית שחיה על גבולה של האימפריה העות'מאנית עם רוסיה – אך ארמנים שחיו במקומות אחרים באימפריה לא נרדפו ולא נרצחו)

ומי שחשב שאחרי השואה, אחרי שהמפלצת הנאצית הובסה והושמדה, יהיה העם היהודי בטוח, ואומות העולם, מזועזעות מן העדויות שנחשפו ע"י בעלות הברית, ישנו את יחסן אל היהודים – התבדה.

3 שנים בלבד לאחר השואה, כאשר העם היהודי הצליח סוף-סוף, לאחר 2000 שנה, להקים מחדש את מדינתו, שוב עמדו היהודים בפני השמדה, כאשר 5 צבאות ערביים פלשו למדינה שאך זה הוקמה מתוך מטרה מוצהרת להשמיד אותה ואת תושביה היהודים. העולם עמד מנגד בשעה שהמדינה הקטנה נלחמה על חייה – וניצחה, נגד כל הסיכויים.

אך ניצחון זה לא היה מספיק, מכיוון שהמערכה הערבית להשמדת מדינת ישראל על אוכלוסייתה נמשכת. 1956, 1967, 1973 – שוב ושוב נאלצת ישראל להילחם על חייה אל מול מדינות ערב, ושוב העולם ה"נאור" עומד מנגד, מסרב לסייע אך מוכן תמיד לבלום את היהודים בשעת ניצחונם.

והמערכה להשמדת המדינה היהודית נמשכת גם היום, באמצעים הישנים והמוכרים (שבאו לידי ביטוי בטבח בני משפחת פוגל באיתמר), ובאמצעים חדשים. המערכה לחיסולה של ישראל – ולחיסולו של העם היהודי – לובשת פנים חדשות. האנטישמיות הקלאסית מסתתרת מאחורי שיח ה"זכויות", מאחורי פנים "נאורות" ו"הומאניות". "לא, אנחנו לא אנטישמיים, אנחנו לא שונאים יהודים, אנחנו רק שונאים את ישראל", יצהירו האנטישמים המודרניים – שבהם, לזוועתנו, יש לא מעט יהודים, אפילו כאלה החיים בארץ, חווים על בשרם מדי יום את הרצחנות הערבית, ובכל זאת מוכנים לשתף איתה פעולה במערכה לחסל את המדינה היהודית היחידה בעולם.

האנטישמים החדשים אינם גלוחי ראש. הם אינם מתרוצצים ברחובה של עיר עם קלשון ולפיד, מחפשים את היהודים לטבוח בהם. הם חלקי לשון ונעימי מראה, מסתתרים מאחורי מסכה של "נאורות" ו"הומאניות", ומפיהם יוצאות מילים יפות, מילים גדולות, חכמות, על "זכויות" (זכויות שיש לכולם, רק לא ליהודים). אך מטרתם אינה שונה ממטרתם של המחבלים שטבחו את המשפחה באיתמר, ממטרתם של הנאצים באושוויץ ובטרבלינקה, ממטרתם של הפורעים בקישינב ובאודסה – השמדתו של העם היהודי.

וכאן אנו חוזרים לעמלק. בני עמלק תקפו את בני ישראל, בשעה שאלה עשו את דרכם במדבר סיני ממצרים לארץ ישראל. מעשיהם היו כל כך שפלים עד כי בני ישראל צוו למחות את זכר עמלק, להשמיד אותו לחלוטין, כשאינם משאירים לו כל זכר.

כעם שעבר ניסיונות חוזרים ונשנים להשמדה, העם היהודי הוא העם היחיד בהיסטוריה האנושית שלו הזכות להשתמש בכל אמצעי, לנקוט כל צעד, כדי להבטיח את קיומו ואת בטחונו. אין דבר שהעם היהודי יכול לעשות על מנת להבטיח את קיומו ואת בטחונו שאפשר להגדירו "בלתי חוקי" או "בלתי מוסרי".

"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּתִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא תִּשְׁכָּח." (דברים, כ"ה, י"ז-י"ט)

כל מה שאירע לעמנו, כל מעשי הרצח והטבח שאירעו במשך המאות התרחשו בגלל שלעם היהודי לא הייתה ריבונות, לא היה לו שלטון עצמי. העם היהודי שרד 2000 שנה של גלות, של רדיפה, של רצח וטבח, כי הוא לא שכח לרגע מיהו ומהו.

עתה יש לנו מדינה, אך שכחנו מי אנחנו ומה אנחנו. אנו מוותרים על זהותנו, על ריבונותנו, לטובת הבטחות שווא. העם היהודי שרד 2000 שנה בגלות, אך כמה עשורים בודדים בחזרה במולדתו נראה שעייפו אותו, והוא איבד את הכוח להמשיך ולשרוד. דווקא כאן, במולדת, בשעה שיש לעם היהודי מדינה מודרנית וצבא רב עוצמה, דווקא עתה העם היהודי נמצא בשיא חולשתו, נמצא שוב בסכנה קיומית.

עתה, כשאנחנו מציינים עוד יום זיכרון לשואה ולגבורה, עלינו להפנים את הלקח – לעולם לא עוד!

עלינו לחזור לעצמנו, ולהפסיק לסמוך על העולם. העולם אינו רוצה בטובתנו – הוא אך בקושי מסוגל לסבול את קיומנו. עלינו לסמוך אך ורק על עצמנו, להפסיק להאמין לכל שקר ולכל כזב שמספרים לנו אויבינו במטרה להרדים אותנו, ולהבין כי יש לנו את הצידוק ההיסטורי, החוקי והמוסרי לנקוט בכל צעד ובכל אמצעי כדי להגן על עצמנו – ועלינו לעשות בדיוק את זה.

"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּתִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא תִּשְׁכָּח."