המנטרה של השמאל, שדואג לדקלם אותה בכל עת שמישהו מעז לחלוק על האג'נדה שלו, היא "שלטון החוק". יש לכבד את "שלטון החוק", יש לדאוג ל"שלטון החוק", "שלטון החוק" מעל לכל.
אבל מסתבר שיש דברים שמעבר לשלטון החוק...
יחסו של השמאל לחוק מאופיין בצביעות רבה. השמאל מכבד את החוק כל עוד הוא מתאים למטרותיו. מיריביו, ובעיקר מחרדים ומ"מתנחלים", דורש השמאל לכבד את "שלטון החוק" ולציית לו בכל מחיר, גם כשהציות לחוק סותר עקרונות גבוהים וחשובים יותר. אך מה קורה כאשר החוק מתנגש עם ערכיו של השמאל? פתאום, "שלטון החוק" כבר לא חשוב, אלא העקרונות וה"מוסר", הפרת החוק הופכת לחובה, והציות לחוק הופך לפתע לבלתי מוסרי בעליל.
דוגמה מובהקת לכך ראינו בפרשת עמנואל, כאשר ההורים האשכנזים נדרשו לציית לחוק בכל מחיר, גם במחיר פגיעה בעקרונותיהם. כאשר הם הציעו הצעות פשרה כאלה ואחרות, כולן נדחו, ושוב הם נדרשו לציית ל"שלטון החוק", בכל מחיר. כשהחליטו ההורים לשלם את מחיר העמידה על עקרונותיהם, והעדיפו ללכת לכלא, הם הוקעו כעבריינים וכבלתי מוסריים.
אך מה קורה כשהתמונה מתהפכת? כשהשמאל נמצא בעימות עם החוק?
הפרת החוק הופכת לפתע לחובה מוסרית. סרבני השמאל, כאלה שהעדיפו לשלם מחיר על עקרונותיהם – וגם כאלה שלא – הועלו על נס כמוסריים. פתאום הפרת החוק הופכת למוסרית. כך גם בפרשת העובדים הזרים, כשמעל כל העיתונים ובכל אמצעי התקשורת האלקטרוניים נשמעות לאור היום קריאות ישירות להפרת החוק בשם "מוסר" כלשהו. תארו לעצמכם כיצד היו מתייחסים אותם אלה, הקוראים עתה להפר חוק, לקריאות להפרת חוק מימין, לקריאה לסרב לגירוש יהודים... בעצם, אתם לא צריכים לתאר או לדמיין – הרי כל מי שקרא להפרת חוק או לסירוב פקודה מימין הוקע כפושע וכפוגע ב"שלטון החוק" הקדוש כל כך בעיני השמאל, הנוהג להפר אותו ולרמוס אותו בכל עת שאינו מתיישר עם האג'נדה שלו.
וכך גם בימים אלו, שבהם נשמעת בגלוי עוד קריאה להפרת חוק, והפעם בעניין חוק שעון הקיץ. נכון, אין זו עבירה פלילית לא להזיז את מחוגי השעון, והיחידים להיפגע הם המוזרים הללו שלא יזיזו את השעון וכל אלו שיהיו איתם באיזשהו סוג של קשר. אבל אין הדבר משנה כהוא זה את העובדה שמדובר בחוק, ושמדובר בקריאה, גלויה ובוטה, להפרת חוק.
אילו רצו אנשי שמאל להשפיע באמת, לנסות באמת להסדיר את העניין לפי מה שנראה להם מתאים, הרי יש להם דרך חוקית לעשות זאת: דרך נציגיהם בכנסת. אלו יכלו להעלות את הנושא לדיון לפני חודשיים-שלושה, ולשנות את החוק בהצבעה בכנסת, ובא לציון גואל. אך מדוע לעשות משהו בדרך המסודרת והחוקית אם אפשר לעשות פרובוקציה ולרמוס את "שלטון החוק" היקר כל כך? במקום להיזכר בעניין במאי או ביוני, נזכרו השמאלנים בעניין לפני כשבועיים, במקרה בתקופה שבה רובנו מקבלים לוחות שנה לקראת השנה החדשה, ובהם ישנה התזכורת לשעון החורף. השמאלן המצוי נדהם – יש השנה שעון חורף! ואחרי שהתאושש מההלם שתקף אותו, פנה לדרך הפעולה היחידה ששמאלן מצוי מכיר – פרובוקציה. כך המתקפה המרושעת על שר הפנים אלי ישי, שכלל לא אחראי למועדי שעון הקיץ והחורף (מועדים אלו נקבעו בחוק לפני שנים, בפשרה בין ש"ס לבין שינוי ומרצ, אבל עדיף שלא לבלבל את השמאלנים עם העובדות), וכך הקריאות שלא להזיז את מחוגי השעון, במין התרסה ילדותית, שהן קריאות למרי (הפרת חוק ממניעים פוליטיים = מרי. חד וחלק).
אז מה הפתרון? עם הצטברות הפרובוקציות והאלימות הפוליטית של השמאל, יחד עם החתרנות הנמשכת שלו, אולי הפתרון היחידי הוא פשוט להראות לכלבים את הכלביה...
