אירן שוב ירקה לארה"ב ישר בפנים, והנשיא השלומיסט בוושינגטון ניגב את הרוק מפניו והצהיר כי מדובר בגשמי ברכה.
ארה"ב, גבירותיי ורבותיי, השלימה סופית עם קיומה של פצצה איראנית – בין אם היא אינה מאמינה בכוחה למנוע מאיראן את השגתה של הפצצה, ובין היא מאמינה שלאיראן יש זכות להחזיק בנשק גרעיני (כי גם לישראל יש – על פי מקורות זרים, כמובן). עכשיו היא רק מנסה להבין כיצד להתנהל מול אירן הגרעינית, מנסה לקיים איזשהו משטר של מלחמה קרה והרתעה הדדית, בדומה למה שהתקיים בינה ובין בריה"מ במשך כ-40 שנה. ארה"ב טועה, ובגדול – והמשטר השלומיסטי בוושינגטון עלול להמיט על העולם אסון גדול הרבה יותר ממה שהמיט שלומיסט אחר, נוויל צ'מברליין, לפני 71 שנה, במדיניותו הפייסנית.
גם הוא, כמו הנשיא חוסיין, האמין שניתן להידבר עם הרוע, שניתן להגיע איתו לאיזושהי פשרה, לאיזשהו מצב של דו קיום – אבל את הרוע לא ניתן לפייס, ולא ניתן לקיים שום מצב של דו קיום עם מי שאינו מוכן להכיר בזכותך להתקיים.
מכיוון שזה המצב, על ישראל לפעול בעצמה על מנת להגן על עצמה.
במשך השנים הועלו טיעונים רבים נגד תקיפה כזו, שאותם ניתן לסתור בקלות:
- עדיף להמתין למהפכה מבפנים – אולי, אבל מהפכה זו לא תבוא (לפחות לא בנקודת זמן שרלוונטית לענייננו). העם באיראן אינו מתנגד באמת לשלטון ואינו מתקומם נגדו, כפי שלמדנו מאירועי הקיץ האחרון. בין אם הוא מסכים למשטר ותומך בו, ובין אם הוא חושש מעוצמתו של המשטר (ראינו איך המחאה קרסה ברגע שהמשטר שילח במפגינים את אנשי הבאסיג'), התוצאה היא זהה – העם באיראן תומך במשטר.
- תקיפה באיראן תאחד את העם מאחורי השלטון – אבל כפי שהוסבר בסעיף 1, העם כבר עתה מאוחד מאחורי השלטון. תקיפה לא תשנה את המצב הזה לרעה, אבל יכולה לשנות אותו לטובה: אם התקיפה תהיה הרסנית מספיק, העם בהחלט עשוי להתקומם נגד השלטון, שייתפס בחולשתו.
- עדיף שארה"ב תעשה את זה – נכון מאוד. מבחינת ישראל, עדיף שארה"ב תעשה את העבודה. לרשותה של ארה"ב עומדת עוצמה צבאית הגדולה פי כמה מזו העומדת לרשותה של ישראל. אך ארה"ב, כאמור, השלימה עם קיומה של פצצה איראנית, ואינה מתכוונת לעשות דבר בנידון. ועל כן, על ישראל לפעול בעצמה.
- ישראל לא יכולה להשמיד את תוכנית הגרעין האיראנית – ייתכן. המקרה האיראני שונה מהמקרה העיראקי, ויש להניח שמדובר בלקח שהפיקו האיראנים ממבצע "אופרה". תוכנית הגרעין האיראנית מפוזרת בכמה וכמה אתרים, כך שאי אפשר להרוס אותה לחלוטין בתקיפה נקודתית אחת, כמו שבוצע בעיראק. אבל ישראל בהחלט מסוגלת לגרום לתוכנית הגרעין האיראנית נזק כבד, שיעכב אותה למשך שנים. אם תתמיד ישראל, לאחר התקיפה הראשונה, לפעול נגד איראן, ולסכל (בכוח אם צריך) את מאמציה לשקם את תוכנית הגרעין, הרי שנצליח להסיר מעלינו את האיום הגרעיני האיראני. יתרה מכך, אם במהלך התקיפה ייפגעו גם מטרות תשתית (תחנות כוח, בתי זיקוק, מפעלים וכ"ו), תיאלץ איראן לשקם את התשתיות האזרחיות קודם שתוכל להשקיע שוב את מלוא מרצהּ בתוכנית הגרעין.תקיפה כזו גם עשויה להביא להתקוממות עממית נגד השלטון, בשעתו החלשה.
- בהתקפה כזו עלולים להיהרג אזרחים רבים – הטיעון החלש ביותר. בהחלט ייתכן שייפגעו אזרחים, ואולי אפילו אזרחים רבים – אז מה? כי:
א. אזרחים התומכים במשטר כמו משטר האייטולות באיראן (ר' סעיף 1) אינם חפים מפשע – בדיוק כפי שהאזרחים הגרמניים, האיטלקיים והיפניים שנהרגו במלחמת העולם השנייה לא היו חפים מפשע.
ב. האויב לא בדיוק נמנע מלפגוע באזרחים ישראליים, נכון? אזרחים ישראלים – ויהודים בכל מקום – מהווים מטרה לגיטימית בעיני האויב. אין כל סיבה שאזרחי האויב ייהנו מחסינות.
ג. הנשק הגרעיני האיראני הוא נשק להשמדה המונית, המיועד לפגיעה באזרחים. כמה אזרחים ישראליים, יהודים, ייהרגו את חלילה ישגרו האיראנים את הפצצה שלהם לתל אביב? אם במחיר בחייהם של כמה אלפי איראנים נוכל להסיר את האיום הזה מעלינו, אז הרי זה מחיר מציאה.
- בתקיפה כזו נפתח חשבון ארוך עם איראן – בניגוד ליחסי השלום השוררים היום בין ישראל לאיראן? ישראל נמצאת במצב מלחמה עם אירן מאז ההפיכה האסלאמית ב-1979, ואיראן ביצעה כמה וכפה פעולות מלחמה נגד ישראל ונגד מטרות יהודיות. לכל היותר, מצב המלחמה הזה יימשך.
- חמאס וחיזבאללה – זו אכן בעיה. לאחר תקיפה, יש להניח שאיראן תורה לגרורותיה, המקיפות את ישראל, לנקום את נקמתה. חמאס בדרום, חיזבאללה וסוריה בצפון, והרש"פ במזרח, כל אלה עלולים לפתוח בהתקפה על ישראל. ובכן – במצב כזה, ישראל תצטרך לפעול באגרסיביות יתרה, ולהכות את גרורותיה של איראן מהלומה חסרת תקדים, לגבות מהן מחיר יקר כל כך, עד שיגיעו אל סף תהום. במקרה הזה, ישראל תצטרך לפעול במצב של "בעל הבית השתגע".
ולאחר שהפרכתי את טיעוני הנגד, הנה כמה טיעונים בעד:
- לאיראן אסור להחזיק בנשק גרעיני. מדובר במשטר דתי-קיצוני, שאינו מתנהל בצורה המקובלת על בני התרבות במערב. כשהיה מדובר בארה"ב ובבריה"מ, הרי היה מדובר, בסופו של דבר, בשתי מדינות רציונאליות, שיכולות להגיע להבנות ביניהן, להתפשר ולהגיע לאיזשהו דו קיום – כפי שהוכיחו מנהיגיהן במשך כ-40 שנה של מאזן אימה גרעיני. עם המשטר האיראני לא ייתכן דו קיום שכזה – הרי לא תיתכן פשרה עם מי שאינו מוכן להכיר בזכותך להתקיים, ודאי ו-ודאי עם מי שמוכן להשתמש בנשק הגרעיני כדי לזרז את בוא המשיח (להזכירכם, בהיותו ראש עיריית טהרן, אחמדינג'אד הורה על סלילתה של שדרה גדולה ורחבה, שדרכה ייכנס המהדי לטהרן...).
- איראן עושה מאמצים כבירים, במקביל לתוכנית הגרעינית, להצטייד באמצעי הגנה כדי לסכל כל אפשרות של תקיפה כדי להשמיד את התוכנית הגרעינית. פרשת הספינה "ארקטיק סי" היא רק קצה הקרחון. במוקדם או במאוחר תשיג איראן את מערכת ההגנה הזו, וכל יום שעובר מקרב אותה להשגת ההגנה הזו. מטוסי ה"רעם" וה"סופה" יתקשו לחדור מערך הגנה שכזה, כך שעדיף לפעול לפני שמערכת הגנה שכזו תוצב ותהפוך למבצעית.
- פצצה גרעינית בידי איראן תספק מטריה גרעינית לארגוני הטרור. האם ישראל הייתה מגיבה על חטיפת שני חיילי צה"ל ללבנון, בקיץ 2006, אילו לחיזבאללה הייתה מטריה גרעינית איראנית?
- ישראל אינה המטרה היחידה של איראן. מדינות ערב ה"מתונות" הינן מטרות חשובות לא פחות בעיניה של איראן, ופצצה איראנית תסייע לאיראן להשתלט על אותן מדינות, או להטות אותן לצידה. מדינות ערביות המתנגדות לאיראן עלולות במצב שכזה לנסות ולהשיג נשק גרעיני משלהן – ומרוץ חימוש גרעיני במדינות ערב אינו בדיוק מצב בריא לישראל ולעולם.
על ישראל לפעול, בעצמה אם היא תיאלץ, על מנת למנוע השמדה באש בגרעין האיראני. כל יום שאנחנו מחכים מרחיק אותנו מהיעד הזה, מעניק לאיראן עוד יתרונות ועוד זמן כדי להשלים את הפצצה ואת מערך ההגנה שלה. כשהאיראנים יבצעו את הניסוי הגרעיני הראשון שלהם זה כבר יהיה מאוחר מדי.
כדאי מאוד לא להגיע לרגע הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה