אנו נמצאים עתה בעיצומו של הגל השני של פרשת גירוש העובדים הזרים הבלתי חוקיים, לאחר שבאוגוסט (בתשעה באב, כמה אירוני) השיג הגל הדמגוגי הקודם את מטרתו, וגירוש העבריינים הללו נדחה ב-3 חודשים.
הגל הפעם הוא עכור יותר, דמגוגי יותר, הרסני יותר. אין תהום מוסרית שאליה לא יגיעו תומכיהם הצבועים של העבריינים, אין שפל מדרגה שאליו לא ירדו.
לשיא הדמגוגיה הגענו השבוע, כשאותם ארגוני סיוע לעבריינים גייסו לעזרתם ניצולי שואה. לפני 4 שנים, כשהמאבק הכתום השתמש בדימויים מן השואה, כמו הטלאי הכתום, סערה הארץ. אבל כשארגוני שמאל אנטי-ציוניים משתמשים בדימויים דומים, השקט נשמר. כנראה שלהם מותר לבזות את זכר קורבנות השואה.
העובדים הזרים הבלתי חוקיים מוצגים כפליטים,כקורבנות של משטרי דיכוי – הן בארצם והן כאן. לפי הפרופגנדה של תומכיהם, אם חלילה הם יגורשו בחזרה לארצם, מחכים להם שם מחנות מוות ותאי גזים (אם כך, אם בפיליפינים, בתאילנד, ובארצות אפריקה השונות מפעילים מחנות מוות שכאלה, אולי כדאי לשלוח לשם את השופט גולדשטיין?). ה"סופר" ראובן מירן הגדיל לעשות ופרסם ספר השם "אנה והציידים", שבמרכזו בת לעובדים זרים בשם אנה (רמז דק כפיל לאנה פרנק), המסתתרת בעליית הגג מפני הקלגסים הישראליים האכזריים (שוב, עוד רמז דק כפיל למי דומים אותם קלגסי רשות ההגירה...).
זאת, כמובן, על גבי הטיעון הישן-נושן, טיעון ה"גזענות", שלשם מגיע, במוקדם או במאוחר, השמאלן המצוי, כשנגמרים לו הטיעונים הענייניים (אם היו לו כאלה מלכתחילה), מתוך מחשבה שהזכרת השם המפורש "גזענות" אמורה לסתום את פיות מתנגדיו, שבוודאי לא ירצו להצטייר כ"גזענים"...
אז זה, שפה מדובר באכיפת החוק. לכל מדינה יש חוקי הגירה, וברוב המדינות חוקי המדינות קשוחים הרבה יותר מאשר בארץ. בכל אותן מדינות הם נאכפים , ובשום מקום לא מדובר בגזענות. ניחא, אם היו מגרשים רק את המסתננים מאפריקה ולא את המסתננים מהפיליפינים, אז אפשר היה – בדוחק – להגדיר את העניין כגזעני. אבל לא זה המצב. הגירוש אינו על בסיס גזעני אלא על בסיס החוק – או, יותר נכון, על בסיס הפרת החוק.
נכון, מדובר במי שאינם משתייכים לקבוצת הרוב הלבנה. מדובר בעיקר באפריקאים ובכאלה שבאו מדרום-מזרח אסיה. מה לעשות שבלגים, שוודים או בריטים לא מסתננים לארץ כדי למצוא עבודה...?
הגזענות, אם קיימת, נמצאת כולה אצל תומכי העבריינים, המגינים על מי שהפרו את חוקי המדינה אך ורק משום שיוכם האתני-גזעי. שוב אנו רואים את הסגידה לאחר, לשונה, והעדפתו על פני ה"אנחנו". אותם ארגוני שמאל לא נקפו אצבע כאשר, לפני 4 שנים, גירשה המדינה 8,000 אזרחים ישראלים מבתיהם. זה היה מותר. אם אתה יהודי, אין לך זכויות בעיני אותם ארגונים, או שיש לך פחות זכויות מן ה"אחר".
אם, חלילה, "נלבין" את העובדים הזרים הבלתי חוקיים, נעניק להם מעמד חוקי – שיוביל, תוך זמן קצר, למתן אזרחות מלאה – הדבר יאותת למיליונים באפריקה כי יש כאן מקום שנותן להם מעמד של אזרח בקלות. תוך זמן קצר תעמוד ישראל מול שיטפון אנושי מאפריקה. מה נעשה כשמאות אלפי אפריקאים יתדפקו על גבולנו הדרומי?
השארת העובדים הזרים הבלתי חוקיים בארץ היא איום קיומי, מכיוון שבמצב שכזה, תוך זמן קצר נעמוד מול 2 ברירות בלתי אפשריות:
א. פתיחת הגבול הדרומי והצפת הארץ במאות אלפי מהגרי עבודה אפריקאים. משמעות הדבר הוא חורבן המדינה. גם אם לא ניתן להם אזרחות (שזו תהיה התאבדות, בדיוק כפי שמזהירים אותנו ארגוני שמאל שניאלץ לעשות עם ערביי איו"ש), הרי נצטרך לדאוג להם. המדינה תתמוטט כלכלית.
ב. לשלוח את צה"ל לגבול הדרומי ולאטום אותו הרמטית. משמעות הדבר היא לירות כדי להרוג בכל מי שינסה לחצות את הגבול. האם נוכל להתמודד עם תמונות של מהגרים, גברים, נשים וילדים) נטבחים במדבר בידי חיילי צה"ל?
פשוט מאוד. לאכוף את החוק, ולגרש מכאן את כל מי שנמצא בארץ בניגוד לחוק. זה עד כדי כך פשוט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה