יום שני, 30 באוגוסט 2010

החרם - ועונשו

בסוף השבוע האחרון פרסמו שורה של "אמנים" עצומה שבה הם קוראים כי יסרבו להופיע בהיכל התרבות החדש שעומד להיפתח באריאל. על העצומה חתמו כל מיני נאורים מטעם עצמם, וחשבו כי בהיותם "אנשי תרבות" הם יסחפו את ההמונים אחריהם.

העצומה הזו רק חשפה אותם בקלונם ובעליבותם. תגובת הנגד המהירה, החריפה והיעילה היממה אותם. כבר ביום ראשון, 29.8, הסירו את שמם מן העצומה חמישה מן החותמים (אם כי את הקלון שדבק בהם בעקבות האקט הגזעני הזה לא יוכלו להסיר במהרה...), ושורות המתנגדים להם רק הולכות ומתמלאות, ובהם אמנים השמים בכיס הקטן את כל "אנשי התרבות" החושבים כי השמש זורחת מתוך צידם האחורי (אם להשתמש בביטוי עדין...).


אלה הם פניו של השמאל, מודל 2010. חוסר סובלנות, אלימות, בריונות. זהו השמאל ה"נאור", ה"ליברלי", הפלורליסטי", שמאל שאיבד את דרכו אחרי 17 שנות "שלום", שנדחה שוב ושוב ע"י רובו המכריע של העם, שכל דחייה כזו רק דוחקת אותו עמוק עוד יותר לפינת הקיצוניות, הרדיקליות, למעשים פרובוקטיביים וגזעניים כמו זה (האם הם היו מעיזים להחרים יישוב ערבי?), מעשים שרק מרחיקים עוד יותר את השמאל ההזוי מן הרוב השפוי, דוחקים אותו עוד ועוד לפינת הקיצוניות, שלא לומר הביזאריות.


זה השמאל שמוכן ללכת מרחק אין קץ לקראת האויב הערבי, שמוכן לרצות ולפייס אותו, שמוכן לדבר איתו בכל מחיר, אבל לא מוכן לקבל את המחנה השני של עמו-הוא. זה השמאל שמוכן לוותר ולהתקפל ולהתרפס בפני האויב הערבי, אבל מפגין קשיחות ואלימות כלפי בני עמו-הוא. זה השמאל הקורא לחרם על מדינת ישראל, ועל ה"מתנחלים", אבל יוצא מגדרו בזעם קדוש כשמשתמשים בכלים שלו נגדו (ע"ע "אם תרצו"), ומעיזים לקרוא לחרם על אוניברסיטה שהפכה לחממה של שמאל אנטישמי.


אז מה עושים?

קודם כל, כל אדם שפוי יכול לעשות מעשה ולהחרים כל תיאטרון שממשיך להעסיק את אחד מהחלאות שחתמו על העצומה (זה כבר קורה, וזה מלחיץ את הנהלת התיאטראות...).

וכאן צריכה גם הממשלה להתערב, ולהציב אולטימטום לתיאטראות: חייבו את השחקנים להופיע בכל מקום ובכל מצב, פטרו את מי שמסרב – או שהמימון הממשלתי שלכם יופסק באופן מיידי. אין כל סיבה שהמדינה תממן את מי שפועלים נגדה. יש להציב גבול בפני השמאל ולבלום את ההשתוללות האנטי-ציונית שלו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה