סערה גדולה עוררו השבוע כמה חיילים מגדוד נחשון שהניפו שלט ובו נכתב "נחשון גם לא מגרשים".
כל הארץ רוגשת וסוערת, כבר מדובר על "סרבנות" ועל "מרד", ושוב מתחדשת המתקפה נגד הציונות הדתית. השמאל קופץ כנשוך נחש, כאילו זה עתה המציאו את הסרבנות ואת הפוליטיזציה של צה"ל.
זה החל עוד בימיה הראשונים של המדינה, שאז קציני צה"ל קודמו על פי השתייכותם הפוליטית.
זה נמשך במכתב השמיניסטים בימי מלחמת ההתשה, דרך הסרבנות בימי מלחמת לבנון הראשונה, באינתיפאדה הראשונה, הסירוב לשרת ב"שטחים", הסירוב לשרת באינתיפאדה השנייה, ומגיע לשיאו בתקופה האחרונה, בהשתמטות מאורגנת משירות, בסרבנות לשירות, ובחתרנות של אותם סרבנים ומשתמטים נגד המדינה (עוד על סרבנות השמאל בוויקיפדיה).
וזה לא נשאר מחוץ לצבא – הצבא, מאז 1993, נגוע בפוליטיקה בצורה בוטה. קציני צה"ל, חנוטים בחליפות, השתתפו במו"מ המדיני עם ה"פלסטינים" (ומשם המשיכו, רובם ככולם, אל מפלגות השמאל).
רק בשבועות האחרונים זכינו לטעימה נוספת של פוליטיזציה בוטה במדים – נאומו של האלוף גדי שמני במהלך טקס חילופי מפקדים בפיקוד המרכז, שבו השתלח בצורה בוטה במתיישבי איו"ש. כנראה שהאלוף הנכבד שכח מיהו האויב האמיתי, שמולו הוא אמור להילחם.
ראשונים היו חיילי גדוד "שמשון" של חטיבת "כפיר", שהניפו שלט מחאה במהלך טקס ההשבעה בכותל. הארץ סערה וגעשה, והחיילים נשפטו, נשלחו לכלא הצבאי והודחו מהחטיבה. החרו-החזיקו אחריהם חבריהם לנשק, מגדוד "נחשון", שהביעו את מחאתם בצורה דומה.
וכל הארץ סוערת ורוגשת, כאילו מדובר לפחות במרד, אם לא בניסיון הפיכה.
צה"ל כבר ראה מרידות חמורות פי כמה מהשלטים שהניפו החיילים הערכיים של חטיבת "כפיר". חיילים הרבה פחות ערכיים, מחטיבות אחרות ("גולני", למשל), נטשו מוצבים ובסיסים וערקו במספרים גדולים בגלל בעיות נכבדות, כמו היחס של "צעירים" לחיילים ותיקים... הארץ לא סערה, ואף אחד לא דיבר על מרד או על סרבנות.
ואם כבר סרבנות, הרי סרבנות מימין היא עד כה תיאורטית. סרבנות השמאל, לשם השוואה היא עובדה חיה, בת כ-4 עשורים (מאז ימי מלחמת ההתשה). בשנים האחרונות פועלים מספר ארגוני שמאל, בגלוי ובמוצהר, ומעודדים בני נוער לא להתגייס מחד, ומעודדים חיילים להשתמט משירות או לסרב מאידך. ארגונים אלה אף זכו לאישורו של שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה, שלא מצא שום ראיות לעבירה במעשיהם (אבל יודע למצות את החוק עם מי שמעז למחות נגד מעשיו...).
כאמור, תופעת הסרבנות וההשתמטות משמאל קיימת לא מהיום ולא מאתמול. היא איננה תיאורטית והיא איננה מתנהלת במחשכים, במחתרת, אלא בגלוי ובמוצהר. אף אחד לא מדבר על "מרד" או על "סכנה לצה"ל". אף אחד מהקוראים לסרבנות ולהשתמטות לא נעצר ולא נחקר. סרבני ומשתמטי השמאל זוכים ליחס חיובי ואוהד בתקשורת, ומוצגים כ"מצפוניים" וכ"נאורים".
השוו זאת ליחס שמקבלת המחאה של חיילי "כפיר" (שוב, יש להדגיש – מחאה ולא סרבנות), שמתוארת בהיסטריה כאיום קיומי על המדינה.
הממשלה (לצערנו, דווקא ממשלה זו, שנבחרה בקולות המחנה הלאומי) עולה על מסלול מסוכן. העימות המיותר עם הציונות הדתית ועם ישיבות ההסדר מזכיר את הימים הקשים של שלטון רבין-פרס, 1992-1996. גם כאן מתחילה מגמה של פסילת ציבור שלם ודחיקתו לפינה.
פגיעה בישיבות ההסדר לא תביא לעלייה במוטיבציה לשרת מחד, ולא תמנע את תופעת ה"סרבנות" מאידך. חלק מהחיילים פשוט יעברו לישיבות אחרות, וחלק אחר פשוט יצהירו "תורתם אומנותם", ולא יתגייסו כלל. כך כולם יפסידו, ונראה שזה מה שרוצה הממשלה (לבטח, זה מה שרוצה התקשורת).
כדאי מאוד, לטובת כולנו, שקברניטי המדינה יתעשתו ויוציאו את צה"ל מהמשחק הפוליטי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה