כשהחליטה הכנסת על הקמת ועדה לבדיקת מימונם של ארגוני השמאל הקיצוני, קמה זעקה. כל ה"נאורים" וה"ליברלים" הזדקפו על רגליהם האחרויות וזעקו "סתימת פיות!", וכמובן, היסמה החביבה על ה"נאורים" למינים, "מקארתיזם!"
כרגיל, לגלוחי הראש הזועקים סיסמאות בכיכרות (האמיתיות או הווירטואליות) אין כל מושג מה משמעותן של המילים הגדולות שאותן הם זורקים לחלל האוויר כלאחר יד.
מהו מקארתיזם?
המונח נגזר משמו של הסנטור ג'וזף מקארתי, שפעל בשנות ה-50 של המאה הקודמת בארה"ב לחשיפתם ולהענשתם של סוכנים סובייטיים שהושתלו בליבם של מוקדי הכוח של ארה"ב. לאחר בחירות 1952 עמד מקארתי בראשה של ועדת-המשנה של הסנאט לחקירות, והחל לחקור את חדירתם ופעולותיהם של סוכנים סובייטיים בארה"ב.
אל הועדה הזו, ואל ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקאית, זומנו החשודים, בהם אישים ידועים ורבי השפעה, ותוחקרו, לעתים בברוטאליות, ע"י מקארתי ואחרים (הנה דוגמה).
שמו הפך, בפיהם של אנשי שמאל, לשם נרדף לרדיפה חסרת בסיס על רקע פוליטי, לסתימת פיות, ל"רשימות שחורות" וכן הלאה. הוא הפך למותג, למושג ערטילאי שאותו נוהגים אנשי שמאל להטיח בפני כל מי שמעז לחשוב אחרת מהם.
כן, מקארתי היה אדם לא מנומס (בלשון המעטה). אין וויכוח שעבודתו בועדה שבראשה עמד לא היתה נעימה, גם לו ובוודאי לאלה שזומנו להופיע לפניו. אין ספק גם שהוא לקח את העניין רחוק מדי כשהסתבך עם הצבא, ב-1953, ובכך הביא למפלתו.
אבל זה רק חצי מהסיפור של מקארתי, החצי הנוח לשמאל, החצי היחידי בסיפור שאותו תזכו לשמוע, החצי שהופך את הימין לדיקטטורי ומדכא ואת השמאל לנאור והומני.
לסיפור יש חצי שני, והוא "מסמכי וינונה".
מסמכי וינונה הוא הכינוי שניתן למספר רב של מסמכים של שירות הביון הסובייטי מימי מלחמת העולם השנייה ולאחריה, ושפוענחו במשך כ-40 שנה. המסמכים הללו נחשפו לציבור רק בשנת 1995, וחשיפתם הוכיחה את צדקתו של מקארתי. מסתבר שמקארתי לא עסק סתם ברדיפה פוליטית חסרת בסיס, ב"צדי מכשפות" כפי שהואשם ע"י יריביו, אלא שהאשמותיו היו מבוססות על עובדות.
מסמכי וינונה מגלים כי במוקדי הכוח בארה"ב, באותן השנים שבהן פעל מקארתי, נמצאו מאות סוכנים סובייטיים, סוכנים שהעבירו מידע לאדוניהם במוסקבה.
ואת זה לא מספרים לכם (וגם לשטופי המוח הזועקים סיסמאות).
ובכן, יש לקוות כי בפעם הבאה שתיתקלו במונח (ויש לשער שתיתקלו בו לא מעט בימים אלו, לאור עצרת ההסתה המתוכננת למוצ"ש הקרוב) תבינו אותו יותר טוב - ותבינו יותר טוב את הבורות והשטנה הנמצאות בצידו השני של המתרס הפוליטי.
כרגיל, לגלוחי הראש הזועקים סיסמאות בכיכרות (האמיתיות או הווירטואליות) אין כל מושג מה משמעותן של המילים הגדולות שאותן הם זורקים לחלל האוויר כלאחר יד.
מהו מקארתיזם?
המונח נגזר משמו של הסנטור ג'וזף מקארתי, שפעל בשנות ה-50 של המאה הקודמת בארה"ב לחשיפתם ולהענשתם של סוכנים סובייטיים שהושתלו בליבם של מוקדי הכוח של ארה"ב. לאחר בחירות 1952 עמד מקארתי בראשה של ועדת-המשנה של הסנאט לחקירות, והחל לחקור את חדירתם ופעולותיהם של סוכנים סובייטיים בארה"ב.
אל הועדה הזו, ואל ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקאית, זומנו החשודים, בהם אישים ידועים ורבי השפעה, ותוחקרו, לעתים בברוטאליות, ע"י מקארתי ואחרים (הנה דוגמה).
שמו הפך, בפיהם של אנשי שמאל, לשם נרדף לרדיפה חסרת בסיס על רקע פוליטי, לסתימת פיות, ל"רשימות שחורות" וכן הלאה. הוא הפך למותג, למושג ערטילאי שאותו נוהגים אנשי שמאל להטיח בפני כל מי שמעז לחשוב אחרת מהם.
כן, מקארתי היה אדם לא מנומס (בלשון המעטה). אין וויכוח שעבודתו בועדה שבראשה עמד לא היתה נעימה, גם לו ובוודאי לאלה שזומנו להופיע לפניו. אין ספק גם שהוא לקח את העניין רחוק מדי כשהסתבך עם הצבא, ב-1953, ובכך הביא למפלתו.
אבל זה רק חצי מהסיפור של מקארתי, החצי הנוח לשמאל, החצי היחידי בסיפור שאותו תזכו לשמוע, החצי שהופך את הימין לדיקטטורי ומדכא ואת השמאל לנאור והומני.
לסיפור יש חצי שני, והוא "מסמכי וינונה".
מסמכי וינונה הוא הכינוי שניתן למספר רב של מסמכים של שירות הביון הסובייטי מימי מלחמת העולם השנייה ולאחריה, ושפוענחו במשך כ-40 שנה. המסמכים הללו נחשפו לציבור רק בשנת 1995, וחשיפתם הוכיחה את צדקתו של מקארתי. מסתבר שמקארתי לא עסק סתם ברדיפה פוליטית חסרת בסיס, ב"צדי מכשפות" כפי שהואשם ע"י יריביו, אלא שהאשמותיו היו מבוססות על עובדות.
מסמכי וינונה מגלים כי במוקדי הכוח בארה"ב, באותן השנים שבהן פעל מקארתי, נמצאו מאות סוכנים סובייטיים, סוכנים שהעבירו מידע לאדוניהם במוסקבה.
ואת זה לא מספרים לכם (וגם לשטופי המוח הזועקים סיסמאות).
ובכן, יש לקוות כי בפעם הבאה שתיתקלו במונח (ויש לשער שתיתקלו בו לא מעט בימים אלו, לאור עצרת ההסתה המתוכננת למוצ"ש הקרוב) תבינו אותו יותר טוב - ותבינו יותר טוב את הבורות והשטנה הנמצאות בצידו השני של המתרס הפוליטי.
