יום שני, 2 בנובמבר 2009

פסטי-רבין – הדור הבא

חגיגות פסטי-רבין השנה היו קצת עלובות – אחרי הכול, כיצד אפשר לקדש את מורשתו של רבין, לאחר שזו הוכחה והוקעה, קבל עם ועולם, כשקרית וכמסוכנת?

כל מה שנותר לשמאל העלוב זו הפרובוקציה המגוחכת של "שלום עכשיו" (מדוע אינם חושפים את פרצופם האמיתי של ה"פרטנרים" שלנו? ששש... אל תהרסו להם את האשליה...), ונאום ההסתה של נכדו של רבין, שכינה את מתנגדיו של סבו "נאצים", ואף אחד לא העיז למחות (תארו לכם איש ימין מכנה את יריביו משמאל "נאצים"...).

אבל את הדובדבן שבקצפת הם שמרו לשיא. ידיעות על מעצרו של תושב "התנחלות" מסוימת נפוצו בחודש האחרון, וקשרו אותו למעשים מסוימים. מגזרים מסוימים כבר החלו בחגיגות, והיו מי שנערכו ליום שאחרי, כדי למנף את המעצר לטובתם.

פרסום הידיעה תוכנן ליום שאחרי הכינוס הפוליטי הגדול בכיכר מלכי ישראל,שתוכנן למוצאי שבת האחרונה, בשיאו של שבוע ההסתה, לאחר שהתקשורת הכינה טוב-טוב את הציבור. אבל מה לעשות, ומזג האוויר לא פועל לפי השעון של השמאל (הנה עוד משהו שלא מציית להוראות של השמאל, כמו המציאות...). העצרת נדחתה בשבוע (לשמחתם, כך מסתבר, של מארגניה), והפרסום יצא לדרך, מעניק דלק לעוד שבוע של פסטיבל, לעוד שבוע של הסתה, לעוד שבוע של פסטי-רבין (אמור מעתה, "פסטי-טייטל")


אבל אם בודקים אחת-לאחת את ההאשמות נגד יעקב טייטל, קצת קשה להתרשם מהן:

  1. פגיעה בערבים – כשערבי פוגע כך ביהודי, זה נקרא, בלשון המכובסת הנהוגה במקומותינו, "פיגוע נקמה", והדבר מתקבל בהבנה ע"י כל המצקצקים עתה בלשונם. מה ההבדל?
  2. הפעלת מטענים – יעקב טייטל, כך לפי החשד, הניח מטענים כדי לפגוע בשוטרים. חלק מהמקרים הללו אפשר להכניס תחת "פיגועי נקמה" (ר' סעיף 1) וחלק תחת ההגדרה "גרילה". טרור זה לא.
  3. הפגיעה במשפחת אורטיז – האשמה החמורה ביותר המיוחסת לטייטל. מדובר בניסיון לרצח. אם תוכח אשמתו בנושא, על זה הוא צריך לשלם.
  4. ה"פגיעה" בפרופ' שטרנהל – ראשית, קשה להתייחס לשריטה שספג שטרנהל ברצינות. שנית, בשביל אדם שקרא במפורש לרצח יהודים, הוא די רגיש לפגיעה בו... במקום לקבל את פרס ישראל הוא היה צריך לעמוד לדין על הסתה לרצח. מי שקורא לרצח יהודים צריך לקחת בחשבון שדבריו לא יעברו בשתיקה.


סך הכל, הרבה פחות מהחגיגה של התקשורת סביב הנושא – מה עוד שכל מה שיש לחוקרים זו הודאתו של טייטל... מצד שני, כשמדובר ביהודים, העובדות לא ממש רלוונטיות. רק היזכרו בימי החושך של שלטון רבין-פרס והרדיפה השיטתית אחרי אנשי ימין. לא אחד ולא שניים נשלחו אז למאסר ללא כל עובדות מרשיעות.

עם זאת, הפרס הגדול נמנע מהם. למרות שהודה בכך, המשטרה אינה רואה בטייטל חשוד באירוע ב"בר-נוער" בתל אביב. החגיגה השקטה בקהילה ה"קדושה", שהחלה עם התפשטות השמועות, נגנזה. המסמך שהפיץ כוהן ההומואים הגדול, גל אוחובסקי, על ניצול המעצר למינוף הרצח לטובת הקהילה, נגנז.


הפרסום, כאמור, מספק דלק לעוד שבוע של הסתה, עד למועד החדש של הכנס הפוליטי בכיכר. עוד שבוע של הסתה, של הכתמת מגזר שלם במעשיו של אדם בודד, שאפילו המשטרה חוזרת ומדגישה שפעל לבד, לא שיתף אדם במעשיו ובתוכניותיו, ובשום אופן לא פעל בהדרכתו, חסותו או שליחותו של רב זה או אחר מ"רבני הימין".

אבל אל תבלבלו את השמאל עם העובדות, ואל תצפו ממנו ליושר. אם מדובר ב"מתנחל" הרי שכולם אשמים. האם כל תושבי בצרה אשמים במעשהו של אסף גולדרינג? האם כל השמאלנים אשמים במעשהו המזוויע? מדוע מעשיו אינם מכתימים קהילה שלמה, אבל מעשיו של טייטל כן?

היום (2.11.09) נחשפה זהותו של הרוצח שטבח 3 דורות של משפחה אחת. הרוצח הוא תושב ראשון לציון – האם כל תושבי ראשון אשמים במה שקרה בדירה ההיא, ברחוב נורדאו? הרוצח הוא עולה מחבר העמים – האם כל העולים מחבר העמים אשמים ברצח?

כמובן שלא. מעשיו של גולדרינג לא מכתימים את כל תושבי בצרה, מעשהו של אלי פימשטיין לא מכתים את כל הירושלמים, מעלליו של דודו טופז לא מכתימים את כל מנחי הטלוויזיה ומעשיו של יעקב טייטל לא מכתימים את כל המתיישבים, אפילו לא את תושבי שבות רחל.

השמאל צריך את ההכתמה הקולקטיבית הזאת. זהו חלק בלתי נפרד ממסע הדה-לגיטימציה, שלא החל היום ולא אתמול, נגד יריביו. ע"י הכתמתם במעשיו של אדם בודד (כמו אז, לפני 14 שנה) נוצרת דה-לגיטימציה, שמאפשרת שלילת זכויות. כך זה היה לפני 14 שנה, וכך זה שוב היום.

כך פועל השמאל ה"נאור" וה"ליברלי".

שימו לב לטרמינולוגיה. מאז מעצרו, מכונה טייטל, בהנאה בלתי מוסתרת, כ"מחבל היהודי". כינוי דומה הוצמד לעדן נתן-זאדה הי"ד. מישהו זוכר מתי הוצמד הכינוי מחבל לערבי? בצד הערבי כבר אין מחבלים. שם יש רק "חמושים", ובמקרה החמור יש "פעילי טרור". רק יהודים הם "מחבלים".

שלא תטעו, גם זה חלק ממערכת הדה-לגיטימציה של השמאל למתיישבים מחד, ומאמציהם להעלים ולהלבין את הטרור הערבי מאידך.


ומה בימין? מבוכה, בלבול, מגננה. מדוע?

מדוע הימין נכנס למגננה מבוהלת כל פעם שמועלה איזשהו חשד שכזה? מיד מנהיגי הימין יורדים למקלטים, ומשחררים מטח של התנצלויות ושל הצטדקויות. "מגנים את הפשע", "הוא לא משלנו", "אנחנו לא כאלה". כל ההתנצלויות וההצטדקויות הללו רק מציירות את הימין כאשם קולקטיבי. מי שמתגונן, מי שמנצל, מי שמצטדק, כנראה שיש לו על מה. לא זכור לי שהשמאל נכנס למגננה בעקבות פרשת טלי פחימה, בעקבות פרשת השמיניסטים הסרבנים, או בעקבות מה שעולל אסף גולדרינג. אף אחד לא דרש ממנהיגי השמאל לתת הסברים, להתנצל או להצטדק בעקבות אירועים אלה ואחרים. השמאל לא נכנס למגננה, ולא ירד למקלטים עד יעבור זעם.

הגיע הזמן שהימין יתחיל להתנהג בהתאם. די להתנצל, די להצטדק – אין לנו על מה!

הגיע הזמן שהימין יתחיל לגלות בגרות, יגלה עמוד שדרה, יעמוד בכבוד אל מול המערכה הנבזית של השמאל ויהדוף אותה. לא קשה להתמודד איתה (אם כי לא נעים) – רבותי, הצדק, האמת והמוסר לצידנו, אז ממה אנחנו מפחדים?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה