היום (9.12.09) עברה בכנסת, ברוב גדול (68 תומכים מול 22 מתנגדים), הצעת החוק הקובעת שכל וויתור על שטח בריבונות ישראל (והכוונה כאן היא לגולן) תחייב הן רוב מיוחס בכנסת והן משאל עם. ומי מתנגד להצעה, שאין דמוקרטית ממנה? כמובן, השמאל.
השמאל מפחד מדמוקרטיה. כן, אנשי השמאל שהתנגדו להצעת החוק עטפו את התנגדותם בכל מיני מילים גדולות על דמוקרטיה וממשל, על שלטון ומשילות, אבל את סלידתם ממשאל העם, שהוא הדמוקרטיה בהתגלמותה, הם לא יכלו להסתיר.
משאל עם, בסוגיות הרות גורל (וגם בסוגיות הרבה פחות חשובות) , נהוג במדינות דמוקרטיות רבות (ראו גם בוויקיפדיה). רק לאחרונה ראינו דמוקרטיה פרלמנטארית עורכת משאל עם (שוויץ, בנושא המסגדים). בארה"ב, עקרון משאל העם עמוק ומושרש, ומשאלים נערכים בצמוד לבחירות. אבל אלה הן דוגמאות למדינות דמוקרטיות...
השמאל מתנגד לכל הצעה למשאל עם. כך היה גם ערב גירוש גוש קטיף, כשעלתה הצעה לקיים משאל עם על הגירוש. משאל כזה, לו היה נערך, היה מצמצם דראסטית את הקרע שנוצר בעם באותו קיץ ארור. אבל השמאל בדרכו – משאל עם על הגירוש הוצג כאקט אנטי-דמוקרטי(!). כעת, לאור האפשרות לחידוש המו"מ עם סוריה, מרגיש השמאל שמשאת ליבו - לא מאחז פה ומאחז שם, אלא גירוש אמיתי, כמו בקיץ 2005, ומסירת חבל ארץ גדול לאויב - הולכת ומתקרבת. והשמאל לא ייתן לשום דבר להרחיק אותו מחלומו הרטוב.
השמאל מציג את עצמו כנאור ודמוקרטי, ליברלי וסובלני. זו התדמית שהשמאל מטפח לו, בארץ ובעולם, זה שנים רבות. וכמובן, כל מי שמתנגד לשמאל הוא חשוך, פרימיטיבי, נחשל – או, היהלום שבכתר, פאשיסט!
אך כל מי שעיניו בראשו הבין כבר מזמן שאין דבר הרחוק מן האמת. השמאל לא רק שאינו דמוקרטי, הוא הציבור האנטי-דמוקרטי, החשוך והפאשיסטי ביותר. השמאל לא סובל את הדעה האחרת ולא מקבל את זכותה להתקיים לצידו.
זהו יחסו של השמאל לדמוקרטיה. כן, השמאל מקבל את הדמוקרטיה ותומך בה – כל עוד היא משרתת את מטרותיו. כשהיא מכזיבה אותו, כשה"אספסוף" מצליח לנצח בבחירות, אז העקרונות הדמוקרטיים נזנחים לאנחות, והשמאל דורש ליישם את דרכו, ואל תבלבלו אותו עם זוטות כמו "דמוקרטיה" ו"בחירות". השמאל בארץ (ובעולם) דואג להתבצר בעמדות כוח בלתי-נבחרות, שמהן אי אפשר לסלק אותו באמצעות פתק בקלפי. בארץ החל התהליך לאחר המהפך של 1977, כשהשמאל הבין שלא לעד חוסן, וניתן לסלקו מן השלטון בהכרעה דמוקרטית. מחמשת מוקדי הכוח של המדינה (פרלמנט, תקשורת, בתי המשפט, פרקליטות, משטרה) השמאל שולט בשלושה (תקשורת, מערכת המשפט, הפרקליטות). שלושתם בלתי-נבחרים, ובעלי כוח רב. המוקד החלש מבין החמישה, הפרלמנט, יכול לעבור מצד אל צד, אך השמאל וויתר זה מכבר על שליטה אמיתית בו, ו"הפקיר" אותו לחסדי ה"אספסוף". אם השמאל מצליח לנצח בבחירות – מה טוב; אם לא – לא נורא, הכוח נשאר בידיו.
ולכן, ההכרעות הדמוקרטיות הן על תנאי. כשהן לפי רוחו של השמאל הן קדושות ובלתי ניתנות לשינוי או להפרה. כשהן לא על פי רוחו הן זמניות ולא ממש רלוונטיות.
ולכן, ישראל אינה מדינה דמוקרטית, בשום מובן של המילה. השמאל שולט בארץ שלטון דיקטטורי עריץ, ולא ניתן לסלקו ממוקדי הכוח בבחירות. להזכירכם, גם בבריה"מ הקומוניסטית היו בחירות, וגם פה קרוב, בסוריה, במצרים ובירדן יש בחירות, בחירות של השפיעו כהוא זה על הריבון ועל צורת המשטר.
מועצת יש"ע יכולה להפגין כמה שהיא רוצה. גם אם תמלא את כיכר מלכי ישראל, כפי שעשתה ערב גירוש גוש קטיף, לא ישפיעו ההפגנות הללו על השלטון בארץ. באמצעים דמוקרטיים לא ניתן להפיל שלטון לא-דמוקרטי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה