עתה, משהוחלט על מכרז חדש לשידורי ערוץ 10, אנו עומדים על סיפה של הזדמנות נדירה, לחולל מהפך אמיתי בשוק התקשורת הישראלי. זה הזמן להקים ערוץ טלוויזיה ישראלי שישדר את הדעה האחרת, את דעת הרוב, המושתקת ע"י המיעוט שאוחז בתקשורת הישראלית כולה. זה הזמן לערוץ טלוויזיה לאומי, ציוני, יהודי, מושגים חריגים (לצערנו) בנוף התקשורת הישראלי.
רק בישראל המצב שונה, דומה יותר לבריה"מ בימיו של החבר סטאלין. בתקשורת הישראלית אין ממש בחירה. כולה מוטה, בצורה בוטה, לשמאל, מי יותר ומי פחות.
שלושת העיתונים היומיים הגדולים (עד לאחרונה) נמצאים משמאל למרכז. שלושת ערוצי הטלוויזיה הארציים נמצאים, בכל הקשור לחדשות,לאקטואליה ולתעודה, משמאל למרכז. שתי תחנות הרדיו הארציות המשדרת חדשות ואקטואליה (רשת ב' וגלי צה"ל) נמצאות משמאל למרכז. רק בישראל, אין פלורליזם אמיתי בתקשורת, וכל כלי התקשורת, כתובים ואלקטרוניים, משדרים את אותה הדעה (בגוונים שונים).
עד לאחרונה, את הדעה האחרת, את דעת הרוב, יכול היה האזרח הממוצע לקבל אך ורק באינטרנט. פורמט זה, עם כל הכבוד והיתרונות שלו, אינו מספיק. השמאל, ששולט הן בתקשורת והן במערכת המשפט, דואג לשמר, בכל אמצעי ובכל דרך, את שליטתו הבלעדית בתקשורת. את תחנת הרדיו הארצית היחידה ששידרה את הדעה האחרת (ערוץ 7) סגר השמאל. בטלוויזיה, כששלמה בן צבי, בעליו של "מקור ראשון", החל להשקיע בערוץ 10, הוא נדרש לחתום על התחייבות שלא ישפיע על התכנים בערוץ – התחייבות יחידה וחסרת תקדים בתקשורת הישראלית (אף אחד מבעלי הזיכיון בערוץ 2 או בערוץ 10 לא נדרש להתחייבות דומה – התוכלו לנחש מדוע?).
בעיתונות, חזינו השנה בתופעה מדהימה – עיתון חדש, צעיר, הפך לעיתון השני הנקרא ביותר במדינה, ומאיים על מעמדו של "ידיעות אחרונות" כ"עיתון הנפוץ במדינה". מדובר בחינמון "ישראל היום", המגיש לקורא עיתון איכותי, בעל קו מאוזן (ולכן ימני). ההצלחה לה זכה העיתון מעידה על הרצון – והצורך – בציבור הישראלי באמצעי תקשורת המביא את הדעה האחרת, דעת הרוב.
תוכלו לטעון, "בטח ש'ישראל היום' כל כך נפוץ – הוא מופץ בחינם". נכון, זה יתרון, אבל הוא לא היחידי בשוק החינמונים. "24 דקות", החינמון מבית "ידיעות אחרונות", ניסה להתמודד עם "ישראל היום", ונכשל. הוא נסגר. החינמון "ישראל פוסט", מקבוצת "ג'רוזלם פוסט", ממשיך להופיע, למרות נתח השוק הקטן יותר שלו.
כך שלא מדובר רק בהיותו חינמון, אלא בתוכן שלו. העיתון מציע לציבור הישראלי את הדעה האחרת, את דעת הרוב, ועושה את זה בצורה איכותית, שלא פונה למכנה המשותף הנמוך או לקבוצה מאוד-מאוד מצומצמת. והציבור, כמו שאומרים, מצביע ברגליים, ומעדיף את החלופה האיכותית.
מה שמחזיר אותנו לערוץ 10.
במקום ללכת לכיוון אחר, לאור הכישלון, הלך ערוץ 10 ביתר שאת בכיוון של ערוץ 2, כשהוא מנסה להמציא מחדש את הנוסחה של ערוץ 2. למרות הצלחות נקודתיות, הערוץ נכשל שוב, והנה הוא מגיע, ככל הנראה, לסוף דרכו במתכונתו הנוכחית.
וזה בדיוק הזמן להקים, על חורבותיו של ערוץ 10 הנוכחי, ערוץ טלוויזיה חדש, שיציע לציבור הישראלי משהו שמעולם לא הוצע לו עד כה – ערוץ טלוויזיה לאומי, ציוני, יהודי. אם לשפוט על פי הצלחתו של "ישראל היום", הצלחתו של ערוץ 10 המחודש, במתכונת הלאומית-ציונית, מובטחת.
ערוץ 10 החדש צריך להיות "פוקס" הישראלי, וללמוד לקח חשוב מ"פוקס ניוז" האמריקאי. התקשורת הליברלית האמריקאית נמצאת היום במשבר. ערוץ "פוקס ניוז" השמרני, הימני, שהוגדר ע"י דובריו ההיסטריים של הבית הלבן כ"סניף של המפלגה הרפובליקנית", מביס את ערוצי החדשות הליברליים הגדולים והוותיקים שוק על ירך. הציבור האמריקאי מצביע בשלט, ומעדיף את "פוקס ניוז" השמרנית על פני הפרופגנדה של CNN ושל MSNBC.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה